החלטה בתיק ב"ש 9076/07

1.                  המדינה מבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.                  נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון שוד ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, זאת לאחר שנתפס בשעת מעשה כשניסה לשדוד שני בני זוג בדירה בה הם עובדים, כשהוא חבוש קסדת אופנוע ומאיים עליהם באקדח הזנקה טעון בתחמושת. על פי הנטען בכתב האישום, משנכנס לדירה שוטר שביקש לעצור את המשיב, כיוון אליו המשיב את האקדח ותקף אותו כדי להתנגד למעצרו.

3.                  ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס למשיב וגם לא על קיומה של עילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים נסבה לפיכך על האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ובשלב ראשון, על הזמנת תסקיר מעצר.

4.                  ב"כ המבקשת מציינת שניסיון השוד בוצע בעזות מצח עם אקדח הזנקה הנראה בדיוק כמו אקדח אמיתי, וגם לאחר  שהשוטרים הגיעו למקום, המשיב נאבק בהם תוך שהוא מאיים עליהם באקדח. נסיבות ביצוע העבירה מצביעות, טוענת ב"כ המבקשת, על כך שמדובר באדם מסוכן, דבר הנתמך בעברו הפלילי של המשיב הכולל 5 הרשעות קודמות בשורה של עבירות רכוש. המשיב ריצה עד לאחרונה מאסר של 30 חודשים שהוטל עליו בגין עבירה דומה לעבירה נשוא האישום הנוכחי ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה של 12 חודשים שיהא בר הפעלה אם יורשע בתיק הנוכחי. ב"כ המבקשת מוסיפה שגם בהליך המעצר שקוים נגד המשיב באישום הקודם הוא ביקש להשתחרר לחלופת מעצר של גמילה. בית המשפט נעתר לבקשתו, אך מיד כששוחרר לחלופת מעצר זו הוא הפר את תנאי המעצר ובהמשך טען כי אינו מעוניין ואינו זקוק לגמילה. העבירה ונסיבותיה וכן נסיבותיו האישיות של המשיב, טוענת באת כוח המבקשת, מבססות את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לא במסגרת טיפול גמילה וגם לא במסגרת אחרת. לפיכך טוענת באת כוח המבקשת שאין גם מקום להזמין תסקיר מעצר. 

5.                  באת כוח המשיב מדגישה את גילו הצעיר של המשיב, שהוא בן 24 בלבד ואת נסיבות חייו הקשות, כאשר בהיותו בגיל 15 נטש אביו את הבית והותיר אותו ואת שני אחיו הקטנים לטיפולה של אמו שהיא חולת סרטן. לטענתה, המשיב לא הצליח להתמודד עם מציאות זו שנכפתה עליו, פנה לפשע ולסמים ומאז החלה התדרדרותו. ב"כ המשיב מוסיפה שלמתלוננים לא נגרם כל נזק, המשיב לא פגע בהם והם לא נזקקו לטיפול רפואי. לפיכך היא מבקשת להורות על הזמנת תסקיר מעצר כדי לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בקהילה לגמילה מסמים, ולחילופין לחלופת מעצר אחרת. לטענתה, לא ייגרם כל נזק אם תונח בפני בית המשפט התמונה בכללותה בתסקיר מעצר בה יפורטו נסיבותיו האישיות של המשיב, מידת המסוכנות הכרוכה בשחרורו (אם בכלל) והאם יש חלופה אשר יכולה לאיין את המסוכנות. לעניין הגמילה מציינת ב"כ המשיב, שהמשיב החל בשעתו בטיפול גמילה בהוסטל סגור "שערי התקווה".

6.                  העבירה המיוחסת למשיב מלמדת על מסוכנות רבה הטמונה בשחרורו. מסוכנות זו נתמכת בעברו הפלילי המכביד של המשיב שלחובתו 5 הרשעות בשורה ארוכה של עבירות רכוש ועונשי מאסר שריצה, שמהאחרון שבהם - מאסר של 30 חודש - השתחרר המשיב רק לאחרונה. גם הליכי המעצר שקוימו נגד המשיב בעבר אינם תומכים בשחרורו לחלופת מעצר. כך, במסגרת ההליכים בכתב האישום הקודם שהוגש נגד המשיב, שגם הוא נסב על עבירה של שוד, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 4490/03). בהחלטתו ציין בית המשפט (כב' השופט ע' חבש) שלכאורה, לאור האמור בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו אז ובהעדר חלופה ראויה, היה צריך לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. עם זאת, לאור גילו הצעיר של המשיב ו"התקווה, הגם שהיא קלושה" שהוא ינצל את ההזדמנות שבית המשפט נותן לו על מנת להציל עצמו מסמים ולעלות על דרך המלך, החליט בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר של שהייה במוסד גמילה בתנאי פנימייה. אולם מהבקשה לעיון חוזר באותה החלטה שהגישה המדינה הסתבר שהמשיב הפר את תנאי שחרורו. הוא גם חזר בו מכוונתו להשתלב בקהילה טיפולית וטען כי כלל אינו זקוק לטיפול. לאור זאת, הורה בית המשפט (כב' השופט צ' זילברטל) לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

7.                  לעניין בקשתו של המשיב לשחררו לחלופת מעצר במסגרת מוסד של גמילה, ההלכה הרווחת בעניין זה (אף שקיימים גם פסקי דין אחרים), היא שחלופת מעצר במוסד סגור לצורכי גמילה היא בבחינת חריג אשר מתקיים בנסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי דופן, כאשר בדרך כלל העיתוי המתאים לבחינת אפשרות שיקומית של גמילה היא לאחר סיום המשפט במסגרת קביעת העונש. (ראה: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 11176/04 פנחס דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5147/05 אלי חדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ובמקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים" (בש"פ 8688/04 שמואל חסדאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5888/03 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

8.                  במקרה שלפנינו אין מדובר במצב בו המעצר יקטע הליך שיקומי של גמילה. שכן האישור שהמציאה באת כוח המשיב בדבר הליך שיקומו של המשיב בעבר התייחס לשנת 2002, וגם הוא נכשל כאשר הוחלט (בתאריך 17.1.03) להפסיק את הטיפול לאחר שבדיקת שתן נמצאה לא נקייה מקוקאין - קריסטל. בנסיבות אלה, משמדובר בהליך שהתקיים לפני כ-4 שנים שבסופו של דבר נכשל, אין לראות במשיב לצורך הבקשה הנוכחית, כמי שהחל בהליך שיקום קודם מעצרו וכמי שקטיעת ההליך הטיפולי עקב המעצר עשויה לגרום לו לנזק בלתי הפיך. לפיכך, המשיב אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים נדירים בהם ניתן לשחרר עצור לחלופת מעצר במסגרת הליך שיקומי של גמילה.

9.                  לאור מסוכנותו של המשיב ובהתחשב בכלל הנסיבות שפורטו לעיל, אני סבור שאין מקום לשחרר את המשיב גם לחלופת מעצר אחרת (שאינה במוסד גמילה). בנסיבות אלה גם אין מקום להזמין, לצורך בחינתה של חלופת מעצר כזו, תסקיר מעצר.

10.              התוצאה היא שאני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ז (8 בפברואר 2007), בנוכחות הצדדים.

הוקלד ע"י דנה ג. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: